על רקע משבר הקורונה, נרשמה עלייה של תשעה עשר אחוזים בהרשמה לכלל המוסדות האקדמיים, כך עולה מנתונים שמסרה המועצה להשכלה גבוהה לוועדת החינוך של הכנסת. מתחילת משבר הקורונה זכינו ליותר זמן פנוי וכנראה שרבים מנצלים את הזמן לחזור לספסל הלימודים. ההערכה היא שהגידול בהרשמה נובע מחוסר היכולת לצאת לטיולים מחוץ לארץ ומהקושי למצוא עבודה. ישראל היא אחת המדינות עם אחוזי ההשכלה הגבוהה הגבוהים בעולם אבל היא מדורגת בין המקומות הנמוכים ב-OECD ברמת הפריון שלה, זה נובע מכך שישראל היא אחת המדינות עם ההשכלה העודפת הכי גדולה בעולם, היוצא מכך הוא שצעירים לא מצליחים לתרגם השכלה גבוהה לתעסוקה כמו שמסביר ערן שיוביץ בשיחה על מנהיגות.
משבר התעסוקה בוודאי ישפיע גם בטווח הארוך על הצורך והרצון להשכלה גבוהה אך קשה לחזות את המגמות. אנחנו נמצאים בזמנים בהם המאפיין הבולט הוא המהירות בה קורים השינויים. הקורונה הראתה לנו על בשרנו איך הרגלים שלנו יכולים להשתנות במהירות, גם הרצונות שלנו השתנו בשנה האחרונה עקב הנסיבות של מגפת הקורונה והשאלה הגדולה היא האם המצב יחזור לקדמותו. הרעיון שניתן ללמוד תואר ולרכוש מקצוע לחיים לא תאם את המציאות גם לפני המשבר הנוכחי. השינויים המהירים בעולם דורשים עדכון וגיוון של המיומנויות והעיסוקים וכך נפתח פער יכולות משמעותי בין מה שמציעים התארים לבין מה שדורש עולם העבודה בפועל. מערכת ההשכלה הגבוהה נמצאת בפיגור משמעותי, עקב השינויים המהירים נראה כי עולם התעסוקה מחוייב מצד הטבע להסתגל בזריזות לשינויים ואילו האקדמיה נשארת מאחור ולא מתעדכנת מספיק מהר. אנחנו יודעים כבר תקופה שכיום יש הרבה יותר השפעה לפוטנציאל המתקבל מניסיון ויכולות מוכחים מאשר לתואר רק הבעיה היא שאנחנו לא יודעים למדוד יכולות ואין לנו דרך למיין אותן ולכן אנחנו עדיין נסמכים על קורות החיים הקלאסיים של השכלה.
עד שנפצח את זה, כדאי לכל מי שלומד עכשיו דרך הזום להרחיב את הלמידה בכלים עצמאיים למה שבאמת חשוב, כדי להיות רלוונטיים לשוק התעסוקה ביום שאחרי הקורונה. בעיקר כדאי ללומדים לשים לב שקשרים חברתיים גם אם הם נוצרים ברמה המקצועית, הנרכשים מתוך הליכה בדרך, הקשבה ועבודה משותפת, מייצרים ניסיון והצלחה יותר מכל לימוד פורמאלי.