האם מישהו סובל מדיכאון בקרבתך? בזמנים מטורפים שכאלה, לא מפתיע שרבים וטובים נפלו לדיכאון, ואפילו דיכאון כבד. דו"ח הבריאות העולמי מצביע על עלייה של 18% בשיעור הסובלים מדיכאון וזה דו"ח משנת 2017, מה קורה היום?! מה שבטוח, האנושות כולה מתמודדת עם סוגייה חמורה שכזו. להתעורר בבוקר ולהרגיש שאין תכלית בחיים זו בעיה גדולה מאד! כששומעים על נער או נערה שמתעוררים בבוקר ללא תכלית בחיים, זו בעיה חמורה כפליים.
איך ייתכן שכל כך הרבה אנשים סובלים? סובלים בשקט ולבד כי מתביישים לדבר על בעיה גלובלית כזו. זאת מגפה שבהחלט מתחרה יפה לצד הקורונה, אך בניגוד לקורונה, מגפת הדיכאון נשארת אי שם מתחת לרדאר של רובנו.
מדוע זה בסדר לחשוב שדיכאון ניתן לפתור בעזרת כדור כזה או אחר ולא לקחת את התופעה הזו ובאמת לשאול איך ומדוע כל כך הרבה אנשים סובלים, ללא קשר לגיל, מין, אזרחות וכדומה. איך ייתכן שכמעט כל אדם שני נוטל תרופה נגד דיכאון? לפעמים אני שואלת את עצמי האם זו לא דרך קלה מאוד לברוח מהאחריות שלנו? ומה לגבי הרופאים שנותנים בכזו קלות תרופות? האם באמת אכפת למישהו ממישהו או פשוט דואגים לכסות בצורה קוסמטית בלבד על פצעים שלא באמת יגלידו אם נמשיך להתנהג ולחשוב שבאמת מצאנו פתרון לבעיה הזו.
האם ייתכן שהעובדה שרובנו מתחבאים מאחורי המסכים, בונים לנו עולמות שלמים וירטואליים שניתן לפנטז על מה ואיך שבא לנו להציג את עצמנו, זו אשליה שעומדת להתפוצץ לנו בפרצוף? אולי מה שחסר לנו באמת זה להרגיש יותר אחד את השני, להרגיש שבאמת רואים אותנו, מקשיבים לנו, אכפת לנו אחד מהשני ולא רק ברמה הוירטואלית. להרגיש בכל ליבנו שכל אחד מאיתנו חשוב, נאהב, חלק מהחברה.
הייתכן שדיכאון, שחווים היום כל כך הרבה אנשים, הוא למעשה מחלת הבדידות הקשה של שנות האלפיים? כאשר כל אחד חושב על עצמו בלבד, ולא רואה לנגד עיניו את הצורך של האדם מולו?
האם נוכל לפתור את הבעיה של הדיכאון כאשר נבין ונעכל שהכול קשור בדבר אחד פשוט ויפה מאין כמותו – תקשורת אמיתית בין בני האדם. בהחלט שווה בדיקה.