קטגוריות
יופי

עכשיו אכפת לי

אני חושבת שהתקשורת עושה לנו שירות דב בכל תקופת הקורונה. במקום לדבר על מספרים וסטטיסטיקות, להביא מומחים ופרשנים שאף אחד לא מכיר ולא מאמין להם, היו צריכים מלכתחילה להביא לנו את הסיפורים החשובים. הסיפורים של האנשים האמיתיים. החולים במחלה. אלה ששרדו ואלה שלצערנו גם לא. בימים האחרונים, קוראת יותר ויותר דברים מפיהם. על החוויה שלהם, של משפחותיהם. על הסבל והבדידות, האבל והצער. השמחה בהחלמה. אני חייבת להגיד שמה שלא עשו כל ההפחדות וכל הקנסות, הם הצליחו לעשות. 

עכשיו אכפת לי. אני לא רוצה לראות עוד אף אדם שמרגיש לבד. חסר אונים מול  אנשים עטויי חליפות ומסיכות מכף רגל ועד ראש בסיוט, מפחד ונטוש. כואב לי הלב על החולים וכואב לי הלב על הצוותים המטפלים. אני לא מסוגלת לשים מסכה ליותר מחצי שעה והם כך כל היום ולמען אחרים. משאירים את המשפחה מאחור ומסכנים את חייהם עבור אנשים זרים להם. באמת שהלב מתכווץ בכאב והשתתפות.

אני חושבת שהדרך לגרום לאנשים להקשיב ולהתחשב היא לגרום לנו לרצות להיות אנשים טובים יותר. לאנשים אמיתיים עם סיפורים אותנטיים יש כל כך הרבה השפעה. כולנו מושפעים מאוד מהסביבה, מהתקשורת, אחד מהשני ויש לנו כוח גדול להרים או להוריד. אנחנו באמת ובתמים יכולים לתת אחד לשני כנפיים ולקבל כוח להיות אנשים יותר טובים. 

התקופה הזו מביאה לחשבון נפש. הקורונה הזאת שתוקעת אותנו בבית, שמרחיקה אותנו מאנשים אחרים עושה חסד גדול עם החברה האנושית. המרחק בינינו היה גדול מאוד גם קודם לכן, למרות הקרבה הפיזית. עבדנו כל כך הרבה, התרחקנו מהאנשים הכי יקרים שלנו, אפילו מהילדים, ההורים או בני הזוג שלנו. תגידו לי בבקשה – אם לא בשבילם, אם לא איתם – בשביל מה בכלל אנחנו חיים?! 

תודה לטבע החכם שמבקש לאזן אותנו עכשיו, שנותן לנו הזדמנות לתקן את החיים שהפכו לכל כך עקומים. זוהי לא מכה אלא מתנה. ואם רק נעזור, נתחשב ונתמוך אחד בשני, ככה זה גם ירגיש. נכיר מחדש את האנשים היקרים במשפחתנו, נתקרב כבני אדם בקהילות, בעם ונהיה בריאים ומאושרים. אם נרצה שיהיה טוב לכולם, נחשוב מחשבות טובות ונעשה טוב, כי כולנו קשורים ותלויים זה בזה ולכן איכות חיינו לגמרי תלוייה בטיב היחסים והקשרים בין האנשים. עכשיו אכפת לי. ומה איתך?